This website uses cookies so that we can provide you with the best user experience possible. Cookie information is stored in your browser and performs functions such as recognising you when you return to our website and helping our team to understand which sections of the website you find most interesting and useful.
זכויות קנין רוחני, ביטויי תועבה, תקנת הציבור ומה שביניהם
אוקטובר 07, 2018
ב-7 באוגוסט 2018 פורסם פסק דין של בית המשפט השלום אשר דן בשאלה האם לתת סעד ליוצרי סרט פורנוגרפי שטענו להפרת זכויותיהם. בפסק הדין נקבע כי אמנם קיימות זכויות יוצרים בסרט פורנוגרפי, אולם בית המשפט לא יאכוף זכויות אלה במחלוקת בין יוצר סרטים פורנוגרפיים לבין בעל אתר בו הוצבו לינקים שאפשרו צפייה בסרטים אלה, וזאת מטעמים של פגיעה בתקנת הציבור. פסק זה אמנם עסק בדיני זכויות יוצרים אבל הוא עולה בקנה אחד עם הלכות דומות שנקבעו בעניין סימני מסחר –במסגרתן נקבע כי אין להתיר רישומם של סימני מסחר הכוללים דברי תועבה אשר יש בהם כדי לפגוע בתקנת הציבור.
חוק זכות יוצרים מגן על יצירות המוגדרות במסגרתו ואינו דורש יצירתיות או אומנותיות חריגה כדי לזכות בהגנתו. החוק גם אינו קובע הוראות באשר לערכה המהותי של היצירה אשר זוכה להגנתו. ואמנם, החוק פרש הגנתו גם במקרים שבהם פנו לבית המשפט יוצרים של סרטים פורנוגרפיים. כך, בפרשת הרפז נגד שעשוע[1] נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת יוצרי סרט פורנוגרפי, אשר נקבע כי הוא בגדר "יצירה קולנועית" הזכאית להגנת החוק, ואף הורה על מתן צו מניעה שלא יאפשר צפייה בסרט באתרי אינטרנט ללא הרשאת בעלי זכויות היוצרים בסרט, וכל זאת מבלי שבית המשפט נדרש לבחון את איכות תוכנו של הסרט.
לעומת זאת, בפסק דין שפורסם לאחרונה על ידי בית המשפט השלום בפרשת סקס סטייל[2] נקבע כי למרות שליוצר יש זכויות יוצרים בסרט הפורנוגרפי הרי שמטעמים של "תקנת הציבור" בית המשפט לא יסייע באכיפת זכויות יוצרים באותו סרט כלפי מי שהפעיל אתר אינטרנט בו נכללו קישורים לאותו סרט.
באותו מקרה לא היתה מחלוקת כי התובעת היא בעלת הזכויות סרטים וכן לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הסרטים היו "סרטים פורנוגרפיים בוטים" ולא סרטים אירוטיים או אומנותיים בלבד.
בית המשפט קבע כי סרטים פורנוגרפיים מסוג הסרטים שנדונו בפניו מהווים "פרסום תועבה" ועל כן הם מנוגדים לסעיף 214 לחוק העונשין ומהווים "סרטים בלתי חוקיים" וכן קבע כי יש בהפצת סרטים אלה כדי לפגוע בתקנת הציבור. בית המשפט יצר אבחנה בין "שיפוט מוסרי" של הפורנוגרפיה לבין "שיפוט תוצאתי" של הפורנוגרפיה, וקבע כי יש לשים דגש על השיקול התוצאתי, לפיו יש לבחון האם יש בסרטים שהוצגו בפניו כדי לגרום לתוצאה שלילית בחברה וברשות היחיד, והאם יש בהם כדי לגרום נזק חברתי, וקבע כי החפצה של גוף אדם והשפלה וביזוי בעיקר של נשים, יש בה כדי לפגוע במעמד השיוויוני של הנשים ולעודד אלימות כלפיהן כמו גם להנציח היררכיה חברתית אשר מרחיקה את הנשים משוויון חברתי. לכן, הגם שהסרט הוכר ככזה שיש בו זכות יוצרים –בית המשפט לא הסכים לתת לתובעת את הסעד שביקשה, וזאת מטעמים של תקנת הציבור.
ואכן בחינת "תקנת הציבור" אינה זרה לתחום הקניין הרוחני. כך, בתחום סימני המסחר, על פי החוק עצמו רשאי רשם סימני המסחר שלא להתיר רישום סימני מסחר שיש בהם כדי לפגוע בתקנת הציבור.
לשם הדוגמא, במסגרת בקשה לרישום סימן המסחר DE-PUTAMADRE (שתרגומו בשפת רחוב: "משהו בן זונה" אבל משמעותו – "אני מרגיש ממש טוב" או "משהו מצוין") סרב תחילה רשם סימני המסחר לרשום סימן זה מטעמים של תקנת הציבור, אולם בעקבות הליך שהתנהל בפניו, במסגרתו נטען כי בבחינת יישום כללי תקנת הציבור יש להתחשב בהתפתחות הטבעית של המסחר ובשינוי הנורמות החברתיות בשוק, הוא הסכים לרשום את הביטוי כסימן מסחר בכל הנוגע להלבשה והנעלה. יצוין כי בניגוד לרשם סימני המסחר בישראל, הרי שבמספר מדינות אחרות כדוגמת ארה"ב הבקשה לרישום סימן זה נדחתה, שעה שבמדינות אחרות הבקשה כן התקבלה.
בעניין סימן המסחר "המאפיה יושבת לשולחן" (תרגום מספרדית – "La mafia se sienta a la mesa"), בוטל רישומו של סימן מסחר אירופאי של רשת מסעדות ספרדית, אשר כלל את המילה "מאפיה" באיטלקית ולצידה וורד אדום. באותו מקרה משרד הקניין הרוחני האירופאי קיבל את בקשת ממשלת איטליה וקבע שהסימן מקדם את ארגון הפשע הידוע בשמו "מאפיה" . החלטה זו אושרה גם בערעור שהוגש לבית המשפט שם נקבע כי שהמילה "מאפיה" ידועה בעולם כמתייחסת לארגון פשע העוסק בפשע כגון אלימות פיזית, הלבנת כספים, שחיתות וכו', פעילות המנוגדת לעקרונות עליהם מבוסס האיחוד האירופאי, וכי למילה קונוטציות שליליות במיוחד באיטליה, החברה באיחוד, אשר המאפיה גרמה לה בפרט לנזקים ביטחוניים שונים.
מקרה נוסף וידוע מארה"ב, בו דווקא אושר רישום סימן המסחר, הוא המקרה של סימן המסחר של קבוצת הפוטבול וושינגטון רדסקינס (Washington Redskins), אשר נרשם לאחר קיומם של הליכים שונים במסגרתם הגישו התנגדות לרישומו של הסימן קבוצת ילידים אמריקניים ("Native Americans" או אינדיאנים) בטענה כי הסימן מבזה (disparaging).
בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון בארה"ב שסימני מסחר הם ביטוי פרטי ולא ממשלתי ובינואר 2018 קבע בית המשפט הפדראלי לערעורים שההחלטות שביטלו את רישום סימן המסחר של קבוצת הפוטבול רדסקינס יבוטלו בעצמן.
[1] ת.א. 1932.07 הרפז נגד שעשוע התפרסם ביום 29.3.2012.
[2] ת.א. 28541-08-17 סקס סטייל בע"מ נגד אבולטבול, התפרסם ביום7.8.2017.
אין באמור במאמר כדי להוות עצה, הדרכה, ייעוץ או חוות-דעת בנושא, והוא מוגש כשירות ללקוח להעשרה כללית בלבד ולא לכל מטרה אחרת. בכל נושא ספציפי יש לפנות לעורכי הדין או עורכי הפטנטים הרלוונטיים במשרדנו.