על חשיבותו של הליך הגישור בתקופת הקורונה ובעידן בו מתערער מעמדו של הפיצוי הסטטוטורי בתביעות לשון הרע

תובענות רבות המוגשות לבתי המשפט, ובפרט תובענות לשון הרע, מופנות כעניין שבשגרה על ידי בתי המשפט, או על ידי הצדדים עצמם, להליכי גישור בשלבים שונים של ניהול התיק. על רקע תקופת הקורונה, מצופה כי ההפניה לגישור תתחזק עוד יותר, שכן צפוי כי נתבעים יטענו ל"נסיבות מקלות" הנובעות מאילוצים שקשורים בתקופת הקורונה. כך לדוגמא, עשוי להיטען כי מאן דהוא התבטא בצורה חריפה יותר על רקע תקופה זו והלחצים הנלווים אליה, או כי לא הייתה לו יכולת לבדוק אמיתות הדברים שאמר עד תום נוכח מגבות התקופה.

על רקע המאפיינים הייחודים לתקופה זו, על רקע קיומם של פסקי דין המעידים על מגמת בית המשפט לצמצם היקפן של תביעות לשון הרע המבקשות פיצוי מופרז, וזאת על מנת להתאים את החוק למציאות המשתנה של ימינו, בה כל אחד יכול לפרסם את עמדתו באמצעי התקשורת ובמדיות החברתיות, ועל רקע העובדה שפעמים רבות לא משתלם מבחינה כלכלית לנהל את התובענה עד תומה – יש לבחון פנייה להליכי גישור אף לפני הגשת התובענה לבית המשפט ולא רק לאחריה.

בהתחשב בעלויות הניהול של תובענות כספיות, בהתארכות ההליכים המשפטיים ובעובדה כי בסופו של יום הפיצוי שעשוי להיפסק יהיה  פרופורציונאלי לפגיעה שנעשתה ולא מוכתב על פי תקרת הפיצוי המקסימאלית הקבועה בחוק – עולה קרנו של מוסד הגישור ככלי לייעול ההליכים ולהוזלת הליכי ניהול התובענה עד תומה,  וזאת לא רק לאחר הגשת תביעה אלא גם לעיתים לפני הגשת התובענה, שעה שהצדדים מצויים בשלב  החלפת מכתבי אזהרה ביניהם טרם הפניה לערכאות.

הליך הגישור הוא וולונטרי הנערך תחת חיסיון, במסגרתו המגשר מסייע לצדדים להגיע לפתרון המחלוקת שביניהם מבלי שהצדדים כבולים לנאמר בכתבי הטענות שלהם, אלא לאחר שמתבצע הליך של זיהוי האינטרסים האמיתיים העומדים בבסיס הסכסוך ולעיתים אף לאחר זיהוי אינטרסים רחבים מאלו העומדים בבסיס המחלוקת הספציפית. המגשר אינו בעל יכולת הכרעה אלא יש בידיו לאפשר דיאלוג פורה בין הצדדים בכדי לסייע להם להגיע לפתרון שהם צריכים להסכים עליו.

על פי רוב, מקובל לפנות להליכי גישור לאחר הגשת התובענה, אם לאחר הגשת כתב ההגנה, אם לאחר הגשת תצהירי הצדדים ולפעמים אף במסגרת הליכי ההוכחות ולפני הגשת הסיכומים. לעומת זאת, מעטים הם המקרים של פניה להליכי גישור עוד טרם הגשת התובענה.

לעומת זאת, היתרונות שבפניה לגישור בשלב מקדמי הם רבים: פניה מוקדמת יכולה להוזיל לצדדים את העלויות בצורה משמעותית שכן הם אינם נדרשים להכין תצהירים ועדים או כתבי טענות מורכבים,  אלא לאחר שהמחלוקת שהתגלעה ביניהם גובשה בכללותה על דרך החלפת מכתבי אזהרה, הם יושבים אל שולחן הדיונים בניסיון לפתור את המחלוקת שקוויה הכללים שורטטו זה מכבר על ידם.

בנוסף, העובדה שהצדדים פונים אל דרך ההידברות בשלב מוקדם בו הסכסוך ביניהם עדיין "טרי", מונעת מצב שבו כל צד כבר "מקובע" בעמדתו לאחר שנים של העלאת הטענות על דרך כתיבתן במסגרת כתבי  טענות ותצהירים, ובאופן זה הצדדים שומרים לעצמם על גמישות במשא ומתן מבלי להיות כבולים לעמדה בה החזיקו חודשים ארוכים או שנים ארוכות.

יתר על כן, במיוחד בתובענות בעילה של לשון הרע, קיימת חשיבות רבה למיידיות פתרון הסכסוך אם על דרך פרסום התנצלות ואם על דרך הגעה לפתרון כספי או אחר או על דרך שילוב פתרונות יצירתיים שונים – פתרונות אשר לעיתים מאבדים את כוחם בנוגע לשמו הטוב של אדם, אם יושגו רק בחלוף מספר שנים.

מאידך גיסא, יש מקרים שבהם בנסיבות הספציפיות של המקרה יהיה זה לא יעיל לפנות להליכי גישור בשלב כה מקדמי, אם מהטעם של מורכבות הסכסוך שמצריכה בירור מעמיק של עובדות וראיות אשר נדרש פרק זמן ניכר לאתרן, ואם מהטעם שהצדדים נוקטים גישה אמוציונאלית מידי לגבי עמדותיהם ולגבי הסכסוך ביניהם. במקרים מסוג זה, דווקא חלוף הזמן יכול להיטיב עם הסכסוך כך שבעבור זמן הרוחות נרגעות והגישה נעשית יותר עניינית באופן שיש בו כדי לסייע להגעה לפתרון.

לאור האמור, ראוי כי הצדדים ישקלו כבר בשלב מקדמי, עוד טרם פניה לערכאות משפטיות, ודווקא בתקופה ייחודית זו, שימוש בפתרון חלופי ליישוב המחלוקת ביניהם על דרך פניה לגישור בשלב מוקדם ככל שניתן – הליך שגם יקל כלכלית על הצדדים וגם עשוי להוביל לפתרון בזמן אמת לטובת הצדדים כולם.