גלגולו של צילום – והאם הזכות לקבלת קרדיט מושפעת מהנוהג הקיים בשוק?

זכותו של יוצר לקבל קרדיט על יצירתו מהווה חלק מ"הזכות המוסרית" של היוצר ביצירה, ובשנים האחרונות  בתי המשפט התלבטו בשאלה האם מדובר בזכות יחסית המושפעת מהמקובל בשוק או בזכות מוחלטת. ואמנם, שאלה זו היא שאלה שיש לה חשיבות רבה עבור מפרסמים שונים ובכלל זה עיתונים, אתרי אינטרנט, משרדי פרסום וכד', על מנת שידעו כיצד לכלכל צעדיהם. 

פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי הזכות לפרסום שמו של היוצר על גבי היצירה היא זכות אבסולוטית, אם כי אופן היישום של הזכות עשוי להשתנות, בין היתר, לאור היקף ומידת הפרסום. לכן הוכחת הנהוג והמקובל בשוק לא יכולה לגרוע מזכותו המוסרית של היוצר לקבל קרדיטציה על יצירותיו אלא יכולה לכל היותר להשפיע על שיעור הפיצוי.

הצילום שהתגלגל בערכאות שונות ובבתי משפט שונים הוא הצילום המפורסם של עמיר פרץ, שעה שכהן כשר הביטחון, ואשר צולם הוא אוחז משקפת שעדשותיה מכוסות. צילום זה היה צילום שזכה להדים רבים ואף היה נושא להליכים משפטים רבים, הליכים שתוצאותיהם היו שונות ומגוונות בהתאם לשימושים ולהקשרים בהם נעשה השימוש בצילום.

לאחרונה, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת ערעור שהוגש אליו בפרשת שריר נ' נירית זרעים בע"מ[1] כי שימוש שנעשה בצילום זה על ידי גורם מסחרי לשם עשיית פרסומת לעסקו מהווה הפרת הזכות המוסרית של הצלם הואיל ולא ניתן קרדיט לצלם. באותו מקרה חברת נירית זרעים פרסמה פרסומת חד פעמית בעיתון "הארץ" שבה נעשה שימוש בצילום ללא ציון שם הצלם, ונכתב לצדה : מה שהוא ראה עם משקפת סגורה, לא ראיתם עם עיניים פקוחות. נירית זרעים, נתיב העשרה". בית המשפט קבע כי אי מתן קרדיט לצלם מהווה הפרה של זכותו המוסרית, וכי נוהג ענפי שלא לציין את שם הצלם במודעות פרסומת אין בו כדי לשלול מן הצלם את זכותו המוסרית הקבועה בחוק אשר לא יכולה ליסוג מפני נוהג כזה או אחר.

קביעה זו הפכה על פיה את פסיקתו של בית המשפט השלום שקבע כי אי מתן הקרדיט לא עלה בכדי הפרה של הזכות המוסרית לאור "הנוהג", שעה שהוכח כי לא נהוג לתת קרדיט לצלם במקרים בהם נעשה שימוש בצילום במודעת פרסום שהיקף השימוש בה מוגבל. יצוין כי באותו מקרה הן בית משפט השלום והם בית המשפט המחוזי לא פסקו פיצוים לטובת הצלם מטעמים ספציפיים בשל חד פעמיות הפרסום ובשל העובדה שהצלם לא טען לנזק.

יצוין כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בנצרת אשר אינה מתחשבת בנהוג ובמקובל בכל הנוגע להפרת הזכות המוסרית, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בפרשת מעריב נגד דהמרקר[2]. באותו מקרה תבע עיתון מעריב את עיתון דה מרקר בטענה כי המרקר העתיק כתבות כלכליות שהתפרסמו במסגרתו, וזאת ללא מתן קרדיט לכתביו, שעה שעיתון המרקר טען להגנתו כי קיים נוהג בענף שלא לתן קרדיט לכתבים בסיטואציות בהן כתבותיהם נסקרות על ידי אמצעי תקשורת אחר. באותו מקרה  בית המשפט התייחס ליסודות הנדרשים להוכחת קיומו של נוהג או מנהג, ולאחר בחינתם דחה את הטענה לקיומו של מנהג מחייב שלא לתן קרדיט לכתבים מחמת אי הוכחתו של מנהג או נוהג. יחד עם זאת עצם בחינת המנהג באותו מקרה נעשתה כדי לבחון האם יש לשלול את הזכות מוסרית לקבלת קרדיטציה ונקבע על ידי בית המשפט כי הכלל הוא הינו שיש לתת קרדיט ליוצר היצירה, זולת במקרים חריגים בהם מתן הקרדיט יהיה בלתי סביר ובלתי מקובל.

ואם נחזור לענייננו – בפרשה אחרת שבה נעשה שימוש באותו צילום ממש של עמיר פרץ, שעה שלא ניתן לצלם קרדיט – חויב המשתמש בתשלום סך של 14,000 ש"ח לצלם בשל הפרת זכותו המוסרית. כך, בפרשה הידועה כשריר נגד מפלגת מרץ [3] הגיש הצלם תביעה כנגד מפלגת מרץ בשל שימוש בצילום ללא מתן קרדיט ותוך פגיעה בזכויותיו שעה שמפלגת מרץ עשתה שימוש בצילום בהקשר פוליטי במסגרת תעמולת בחירות, תוך שהיא גוזרת חלק מהצילום ומשלבת אותו בצילום דמותם של פוליטיקאים בכרזת תעמולה מטעמה. באותו מקרה קבע בית המשפט כי הנתבעת עשתה שימוש בתמונה לקידום מסרים פוליטיים במסגרת קמפיין הבחירות של המפלגה, ללא אזכור שם היוצר, ובכך פגעה בזכות המוסרית של הצלם, בתדמיתו של הצלם ובמוניטין שלו כצלם עיתונאי אמין ובלתי תלוי.

בתביעה נוספת שהוגשה על ידי אותו צלם בגין שימוש באותו צילום נתבע על ידו אתר "וואלה " בטענה כי באתר לא ניתנה קרדיטציה לצלם. בפרשה זו הידועה כפרשת שריר נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ[4] פסק בית משפט השלום לזכותו של הצלם פיצוי בסך של 6000 ₪, שעה שבאותו מקרה אתר וואלה סקר כתבה מעיתון לבנוני והוא צרף צילום מסך מתוך האתר של העיתון הלבנוני, כאשר תמונת שר הביטחון דאז מהווה חלק מאותו צילום מסך, וכל זאת ללא מתן קרדיט לצלם.  בית המשפט בחן מהי הפרקטיקה הנוהג בענף וקבע כי וואלה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת קיומו של מנהג בקרב חברות התקשורת ועל כן דין טענתה להידחות.

מהמקרים שפורטו לעיל אנחנו רואים כי שימוש באותה תמונה ממש ללא מתן קרדיט ליוצרה,  נדונה באופן שונה על ידי ערכאות שונות, שעה שחלקן בחנו את הפרקטיקה הנהוגה בשוק לשם קבלת הכרעה האם הופרה הזכות המוסרית אם לאו, וחלקן קבעו כי מדובר בזכות מוחלטת אשר כלל אינה מושפעת מהמקובל בשוק. מעניין לציין כי דווקא במקרה שבו נקבע כי מדובר בזכות מוחלטת בחר בית המשפט שלא לפסוק פיצוי בגין הפרתה.

[1] ע"א 26435-07-16 שריר נ' נירית זרעים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 25.12.2016)

[2] ת"א (מחוזי מרכז) 1549-08-07 מעריב נ' ביזנסנט בע"מ (פורסם בנבו, 17.10.2012)

[3] תא"מ 28263-12-12 שריר נ' מפלגת מרץ-יחד מיום (פורסם בנבו  30.12.2014)

[4] ת.א. 4384-12-13 שריר נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פורסם בנבו  28.9.2014)